נאשם שהורשע בעבירות ציד הגיש בר"ע לעליון כנגד הרשעתו ונדחה
על פי עובדות כתב האישום המתוקן, במהלך שנת 2016 עסק המבקש בציד נחשים (חיית בר מוגנת) ללא היתר כדין בכך שפרסם עצמו, כלוכד נחשים והוזמן על ידי לקוחות שונים ללכוד נחשים מבלי שהיה לו היתר לכך. תמורת שירותים אלה דרש המבקש וקיבל סכומי כסף משתנים ומופרזים כנגד חשבוניות מס של חנות לציוד ספורט. בחיפוש שנערך בתיקו, ברכבו ובביתו של המבקש נמצא ציוד לכידה רב.
אשמת הנאשם נקבעה בבית משפט השלום בירושלים, על יסוד הודאתו בכתב האישום המתוקן, בעבירות צייד חיית בר מוגנת וללא רישיון ציד והחזקת חיית בר מוגנת.
בבואו לגזור את עונשו של הנאשם, קבע בית משפט השלום שאין מדובר במקרה הרגיל של צייד בניגוד לחוק ושאין ראיות לכך שהנחש נפגע. בית המשפט עמד על ממצאי תסקיר שירות המבחן ובהן הפגיעה הצפויה להמשך העסקתו של המבקש, ועל המלצת שירות המבחן שלא להרשיע את המבקש ולהטיל עליו עונש שירות לתועלת הציבור בהיקף 120 שעות. כמו כן, עמד בית המשפט על כך שהמבקש נעדר הרשעות קודמות, ושהוא לקח אחריות מלאה והביע חרטה. לבסוף פסק בית המשפט, לפנים משורת הדין, שלא להרשיע את המבקש וגזר עליו עונש של 120 שעות של"צ.
לאור החלטת בית משפט השלום, המדינה הגישה ערעור על גזר הדין לבית המשפט המחוזי בירושלים וביקשה להחמיר בעונשו של הנאשם.
בית המשפט המחוזי עמד על אי התקיימותם של תנאי הלכת כתב לאי הרשעה בנימוק כי המבקש פגע בחיית בר מוגנת וסיכן את הציבור ואת עצמו וכי לא הוכח שהרשעתו תוביל לפגיעה ממשית וקונקרטית בו באופן הגובר על האינטרס הציבורי שבהרשעה. בית המשפט המחוזי פסק כי בנסיבות העניין, הימנעות מהרשעה פוגעת באופן בלתי מידתי בשיקולי הענישה. לאור זאת, קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור בחלקו, והרשיע את המבקש בעבירות שיוחסו לו, אך לא התערב בענישה.
לאור החלטת בית המשפט המחוזי, הגיש הנאשם בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון בטענה כי מקרהו עולה כדי אי צדק בולט ומקים חשש לעיוות דין. לטענתו, בית המשפט המחוזי הרשיע אותו מבלי לנמק כנדרש וכי פסק הדין נעדר כמעט לחלוטין התייחסות לתסקירים שהוגשו ולנימוקי גזר הדין. כמו כן, טען הנאשם שהוא נעדר עבר פלילי וכי הרשעתו תפגע בעתידו המקצועי.
המדינה טענה מנגד היא סומכת ידה על מסקנות בית המשפט המחוזי לפיהן תנאי ערעור אינם מתקיימים בענייננו. כמו כן, טענה שהיעדר הרשעה אינה בגדר תנאי מוחלט לקבלת רישיון מדביר וכי הענקת הרישיון תלויה בנסיבות המקרה ובשיקול דעתו של הרשם.
ביום 23.03.19, הבקשה נדונה בבית המשפט העליון בפני כבוד השופט קרא, אשר פסק כי דין הבקשה להידחות. ראשית, מפני שטענות לעניין אופן יישום המבחנים שנקבעו בהלכת כתב להימנעות מהרשעה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור. שנית, גם לגופו של עניין, על מנת להימנע מהרשעה על הנאשם להראות כי ההרשעה תפגע פגיעה חמורה בשיקומו וכי סוג העבירה מאפשר להימנע מהרשעה, מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ענישה נוספים. במקרה זה, הנאשם לא הצליח להראות כי הרשעתו תפגע בשיקומו, והטענה הכללית שנכתבה בתסקיר שירות המבחן לפיה, ככל הנראה, לא יחודש רישיון התיווך שלו או שעיון במרשם הפלילי עשוי להוביל לכך שלא תינתן לו הכשרה לעיסוק כמדביר, אינה מספיקה. בנוסף קבע כבוד השופט קרא כי גם אם יכולתו של הנאשם, מלעסוק כלוכד, עלולה להיפגע יש להותיר את הדיון בדבר בידי הגורם המוסמך בעניין (רע"פ 1240/19).
הצהרה משפטית: האמור בכתבה/מאמר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו תחליף ליעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, האמור באתר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו בא במקום יעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, עורכי הדין המפורסמים באתר הינם עורכי דין פרטיים ולהם האחריות הבלעדית על איכות הייצוג ואין בהצגתם באתר משום מתן המלצה עליהם. הנהלת האתר עושה מאמצים בניסיון לאתר בעלי זכויות על תמונות וסרטונים, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר